שיעור בהלכות ציצית - דיני קשירה ותליה נכונה - הרב משה מרדכי גינזבורג

שיעור בהלכות ציצית - דיני קשירה ותליה נכונה - הרב משה מרדכי גינזבורג בשיעור זה נעמיק בדיני קשירה ותליה של הציצית כפי שמובאים בסימן יא של השולחן ערוך, ונבחן כמה פרטים ודקויות בהלכות אלו. השיעור מתמקד בשני נושאים מרכזיים: א) הדין שהציצית צריכה להיות "נוטפת על הכנף" - שהחוטים הקשורים יגעו בפינת הבגד ולא יהיו תלויים כלפי הקרקע, כפי שנלמד מהפסוק "על כנפי בגדיהם"; ב) דיני חוטים קרועים - כמה חוטים יכולים להיקרע, באיזה אופן, ומתי הציצית נפסלת. הדיון כולל השוואה בין טלית גדול לטלית קטן, וכן בירור ההבדלים בין ציציות עם חור אחד לעומת שני חורים, כפי שנהוג בחב"ד. 1. עיקרון "על כנפי בגדיהם" - נטיפה על הכנף הלכה לד בסימן יא מחייבת שהגדיל (החלק הקשור של הציצית) יהיה נוגע ומכה בכנף הבגד, ולא יהיה תלוי ישירות כלפי הקרקע. הדין נלמד מהפסוק "על כנפי בגדיהם" ומהגמרא שהציצית צריכה להיות "נוטפת על הכנף". לכתחילה יש לדקדק בדין זה, ואף שאינו מעכב בדיעבד, מדובר בפרט חשוב במצוות ציצית שאנשים לא תמיד מודעים לו. 2. הבדלים בין טלית גדול לטלית קטן בשתי הציציות התחתונות של טלית גדול, יש להקפיד שהחוטים יהיו תלויים לאורך הבגד (ולא לרוחבו), כך שכשאדם מתעטף בטלית הציצית תירד למטה ותיגע בפינת הבגד. לעומת זאת, בטלית קטן עדיף שהחוטים יהיו מהצד. בשתי הציציות העליונות, תלוי אופן העיטוף - אם האדם משאיר אותן למעלה צריך שיהיו לרוחב, ואם מוריד אותן למטה צריך שיהיו לאורך. בציציות של חב"ד ישנו חוט נוסף התופס את הקשר במקומו הנכון כדי להבטיח שהציצית תיגע בכנף. 3. טעם השני חורים בציציות חב"ד בטליתות עם חור אחד (לא כמנהג חב"ד), ישנה אפשרות שהציצית תיפול ישירות למטה ולא תיגע בכנף הבגד. כדי למנוע זאת, במנהג חב"ד עושים שני חורים - חור ראשון רחוק מהשפה (כדי שהחור עצמו יהיה "על הכנף"), וחור שני קרוב לשפה. החוט עובר בשני החורים, וכך נוצר מצב שהחוט בהכרח נשען על הכנף של הבגד. זוהי סיבה נוספת למנהג זה, מעבר לטעמים הידועים של "קשר על קשר". 4. דיני חוטים קרועים - מחלוקת הפוסקים בדיני חוטים קרועים ישנן מספר דעות: א) דעת השולחן ערוך - אם נקרעו שני חוטים (מתוך השמונה), כשר אם נשאר בכל אחד מהם כדי עניבה (כשיעור קשירת הפתיל). אך אם שני החוטים הם משני צידי אותו חוט ארוך, והחוט נקרע לגמרי כך שאין בו כדי עניבה משני הצדדים - פסול. ב) דעת התוספות - לעולם צריך שיישארו שני חוטים ארוכים שלמים (=ארבע ראשים), כי אלו הם עיקר המצווה (כמו חוטי הלבן שהיו בזמן התכלת). השאר יכולים להיות קרועים אם יש בהם כדי עניבה. לפי דעה זו, אם נקרעו שלושה חוטים (אפילו יש בכל אחד כדי עניבה) - פסול, כי יש חשש ששלושתם הם שלושה חוטים ארוכים שונים ולא נשארו שניים שלמים. 5. הלכה למעשה - מתי הציצית פסולה למעשה, יש להחמיר: חוט אחד קרוע - כשר לכל הדעות (כי יש לו צד שני). שני חוטים קרועים - כשר רק אם יש לפחות בצד אחד מכל חוט כדי עניבה, ובלבד שאינם משני צידי אותו חוט. שלושה חוטים קרועים - פסול לכתחילה אפילו אם יש בכל אחד כדי עניבה, כי חוששים לדעת התוספות שצריך שני חוטים ארוכים שלמים. יש להיזהר מאוד בזה כי לעיתים נקרע חוט אחד בכיסא וחוט נוסף במקום אחר, וכשיש שלושה קרועים צריך להחמיר ולהחליף את הציצית.Réessayer