הלכות חיבור כנפות וציציות – סימן ט"ו- הרב משה מרדכי גינזבורג

*הלכות חיבור כנפות וציציות – סימן ט"ו* בשיעור זה נעסוק בהלכות המיוחדות לחיבור כנפות וטליתות, ונבחן את הדינים והדקויות הנוגעים לשאלה מתי ציציות נפסלות ומתי הן נשארות כשרות בעת חיבור או פירוד של בגדים. נלמד את יסוד דין "תעשה ולא מן העשוי" כפי שהוא מתבטא בהלכות ציצית. --- *הנקודה המרכזית* עיקר הדין הוא שציציות צריכות להיות מוטלות בכנף המחובר לבגד שחייב בציצית. אם אדם רוצה לחבר כנף עם ציציות מבגד אחד לבגד שני – יש בזה משום "תעשה ולא מן העשוי" והציציות פסולות, אלא אם כן שני הבגדים הם עצמם בשיעור החייב בציצית (ארבע כנפות ואמה על שתי אמות). כל עוד בשעת הטלת הציציות הבגד היה חייב בציצית – הציציות כשרות, ואין הפירוד או החיבור מאוחר יותר פוסלם. *עיקרי השיעור:* - *חיבור כנף מבגד לבגד*: אסור ליקח כנף עם ציציות מבגד אחד ולתופרו בבגד אחר, משום שבשעת עשיית הציצית צריך שהכנף יהיה מחובר לעיקר הבגד. אם עשה כן – הציציות פסולות וצריך להתירן ולהטילן מחדש (עמ' סו, סעיף ו'). - *חיבור שני בגדים שכל אחד חייב בציצית*: אם שני הבגדים – הן המקבל והן הנותן – כל אחד מהם בשיעור החייב בציצית (ארבע כנפות ושיעור טלית), אין צורך להתיר הציציות, שכן בשעת הטלתן היו על בגד כשר (הלכה ז'). - *חלוקת טלית לשני חלקים*: טלית שנחתכה לשניים – אם כל חלק נשאר בשיעור החייב בציצית, הציציות כשרות ואפשר לחברן חזרה בלא להתיר. אך אם חלק אחד אינו בשיעור – הציציות שבו נפסלו ויש להתירן ולהטילן מחדש (הלכה ח'-ט'). - *שיעור גודלין בחיבור*: אם נקרע הכנף אך נשאר מחובר בשיעור שלוש גודלין – נחשב כמחובר לגמרי. אם פחות משלוש גודלין – נחשב כנפרד, ולדעה המחמירה אף התפירה אינה מועילה לחברו (הלכה י'-י"א). - *מנהג חיזוק הכנף*: נוהגים לתפור חתיכת בגד (משי) בכנפי הטלית בשיעור שלוש גודלין על שלוש גודלין, כדי לצאת ידי כל הדעות בעניין חיבור וכשרות מקום הציצית. כמו כן, יש להיזהר שלא לתפור בחוט הראוי לציצית באותו מין, שמא ישתמש בו לציצית (סעיף י"ד-ט"ו).